<h1>כתובות נ"ד ע"ב</h1>
<h2>דף נב.</h2>
וההוא דמייתי ראיה מרישא דתשובת ר' שמשון שפירש דאין האשה נוטלת לא כתובה ולא מזונות בשבח בין שהשביחו יורשים בין שהשביחה עצמה, אנא מייתי ליה ראיה מסופה דתשובת ר' שמשון אדרבא לאידך גיסא, שפירש (בתוך) [בסוף] תשובתו וז"ל, (אף) [אבל] לא מלאני לבי לחלוק על רשב"ם, והרי פירש דאפילו בלא ראו נוטלת כדי כתובתה מן השבח, ואף כי פירושו גבי יתרון יש לקיימו גבי הצלת חסרון כתובתה כיון שגלה בדעתו ר' שמשון שאין רצונו לחלוק על רשב"ם. ואף כי יש לישב תשובת ר' שמשון שפירש שאין האשה נוטלת בשבח, זה היה דוקא באשה שלא היתה באה מחמת טענת מזונות כמו שפירש הוא שלא היתה כתובה מקויימת, ואף כי מנה ומאתים איכא גם בלא קיום כתובה מכל מקום אולי לא היתה באה כי אם מחמת טענת מזונות כמו שמוכיח לשון תשובתו. מסקנא דמילתא דעד כתובתה נוטלת במה שהשביחה עצמה בנכסים שהיו מועטים מטעם דהוי כאילו אמרה ראו אבל יותר מכדי כתובתה לא (כדפרש"י) [כדפירש] רשב"ם. ומיהו עוד יש לפרש דהיכא דגם לבסוף האשה באה גם בטענת מזונות זוכה להחזיק בשבח אפילו יותר מכדי כתובתה, דכיון שבראשונה לא היה בה כדי כתובתה אפילו לפירוש רשב"ם ז"ל דיתר מכדי כתובתה לא תטול היינו כשבאה לסוף ליטול כתובתה בבית דין, אבל כל זמן שאינה תובעת כתובתה בבית דין וגם אינה באה לינשא והיא מוחזקת בממון גם מטעם מזונות, אפילו שבח יתר מכדי כתובתה נחתא נמי אכולא, מידי דהוה (השביחה) [אשבחו] הנכסים מחמת עצמם של אחים כדפריש דכן הלכה מדמייתי לה תלמודא גבי ראו [או]דייני. ומה שהביא ראיה מההיא דפרק המפקיד [ב"מ מ' ע"א] דאיכא ספרים דגרסי וכן אמר רב השביחו לאמצע ומפרשי דבעי אמימר אפילו השביחו מחמת עצמם של אחים, אותה גירסא אינה נראית עיקר מדלא קבע לה תלמודא פרק מי שמת ששם עיקר הדבר, וגם הו"ל למיפרך מינה כי הא דפריך [קמ"ג ע"ב] מההיא דרבי חנינא. אלא נראה דגרסינן בההיא דהמפקיד וכן אמר רבה השביחו לאמצע ועל ההיא עובדא דמרי בר איסק קאמר. ועוד בכמה ספרים לא גרסינן לא רבה ולא רב. ואפילו גרסינן לה מכל מקום נראה דהלכה כרבא דבתרא דקאמר בפרק מי שמת אבל השביחו מחמת עצמם של אחים השביחו לעצמם. וגם ההוא דמרי בר איסק איכא לאוקומי דההיא פרדיסי דשתל היה הכל ממון הירושה.
ומענין פרנסת (היתומים) [היתום] וגם מענין כתובת בנין דכרין, אין ממש (בקביעות) [בתביעות] הללו, לפי [שכל] מה שהשביחה לעצמה כיון שלא היה לה כתובה בשעת מיתת בעלה. וגם מטעם זה אין להזכיר נכסי בעלה הראשון. וגם כמו כן אין לגרוע כח חזקת האשה משום דלא נש[ת]נית החזקה אחר מיתת בעלה מבחיי בעלה, ואף על גב דאמרינן בפרק הכותב [כתובות פ"ד ע"ב] אית לך סהדי דתפסתינהו מחיים, זהו דוקא בימיהם שלא היתה ניגבית ממטלטלין רק מכח תפיסה. וגם אין צריך להזכיר ענין הסכמת מקצת האחים הכתוב בשאלה לפי מה שכתבתי.
ואגב אורחיה אפרש מה שנכתב מעבר לדף, מדלא קאמר בבכורות ולא האשה ממזונותיה היינו משום דמזונות האשה גובה משבח. זה אינו נ"ל לפי המדומה, דהא אותו טעם דמפרש תלמודא [בכורות נ"ב ע"א] גבי מזון הבנות תנאי כתובה ככתובה דמי שייך גבי מזון האשה, ובכל דוכתא משמע דמזון האשה והבנות שוים. מכל מקום [לא] קשיא אמאי לא נקט מזון גבי אשה, דאיכא למימר דנקט כתובה גבי אשה דשייכא באשה ולא בבנות, ועוד דמזון האשה לא פסיק ליה דהא כשתובעת כתובה בבית דין לאחר מיתת בעלה מיד אין לה מזונות
